חוות דגי הדן בקיבוץ דן
הרעיון לנצל את הקרבה למעיינות הדן לצורך גידול דגי הפורל קסם למיסדי הקיבוץ מיד עם עליתם על הקרקע במאי 1939 . מלחמת העולם דחתה את התכניות, אך בשנת 1946 נחפרו בריכות עפר ומי הדן הוטו בתעלת בטון. הוזמנו ביצי פורלים והוחל בנסיון מרתק לגדלם, בסיוע מומחה יוגוסלבי. פגז סורי במלחמת השחרור קטע את הנסיון: הבריכות נהרסו והמים עם הדגים נשטפו לנחל הדן.
בשנים שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים ניהלה מדינת ישראל מאבק לכלול לפחות אחד משלושת מקורות הירדן, הדן, בתחומה. יתר שני המקורות – הבניאס והחצבני – היו בסוריה ובלבנון. פטרולים של צהל סיירו פעמיים בשבוע מסביב לתל דן, כשחברי דן בעמדות, הנשים והילדים במקלטים. תקריות אש רבות ארעו, ובנובמבר 1964 הופגז הקיבוץ במשך כמה שעות ונגרמו נזקים כבדים. בכל אותה עת המשיכו אנשי המשק לתכנן את חידוש גידול הפורלים.
ביוני 1967, עם תום מלחמת ששת הימים, הורחק האיום הסורי והגישה למקורות הדן ללא סיכון התאפשרה. מי הדן הוכנסו לצינורות סמוך מאד למעיינות, נבנו בריכות והוזמנו ביצים מופרות. חוות דגי הדן קמה.
שש פעמים בשנה אנו מזמינים כמות של 600 – 700 אלף ביצים מופרות מחווה שהתמחתה בכך במערב ארצות הברית. עם בקיעתם מועברים הדגיגים למיכלים בבית האימון, שם הם גדלים ולומדים לאכול מזון מעשה ידי אדם. במשקל של 2 – 5 גרם הם מועברים לבריכות להמשך גידול ולפיטום. מחזור הגידול כולו מהביצה ועד הצלחת (גודל של 350 – 400 גרם)נמשך כשנה. בכל התקופה הזו נמצאים הדגים במי הדן......
בכל מחזור הגידול מביצה ועד דג של 500 גרם, כשנה, הם נמצאים במי הדן הזכים, הצוננים והעשירים בחמצן. זו היא החווה היחידה בארץ בה מגדלים דגים במים זורמים סמוכים למקור, ללא כל נגישות לשפכי תעשיה , כימיקלים או גורמי זהום כלשהם.
החווה מגדלת מאות טונות של דגים בשנה, על פי דרישות השוק. פורלים, קרפיונים, ואמנונים.
 מחקרים של מוסדות מחקר רציניים בעולם ממליצים על אכילת הפורל לא רק בגלל טעמו העדין, לא רק בגלל קלות ההכנה, לא רק בגלל מיעוט העצמות – אלא בעיקר בגלל סגולותיו הרפואיות לחולי לב, חולי סכרת ונשים בהריון.
ברוך בואכם בצל קורתנו. נשמח לענות על כל שאלה , ואנו מקוים שביקור זה יניב תוצאות בהגדלת השיווק והמודעות לייחודו של הדג.